ועידת העזרה ההצלה
רקע ופועליה של האגודה
וועדת העזרה וההצלה היא ועדה שפעלה בהונגריה במהלך השואה שמטרתה הייתה לעזור ולהציל יהודים משואת הונגריה.
באביב 1942 זרמו להונגריה המוני פליטים מסלובקיה (המדינה הראשונה שהפיתרון הסופי הוצא בה לפועל).
ההנהגה הרשמית של יהודי הונגריה סירבה לעזור להם, כתוצאה מכך קם גוף חדש הנקרא 'ועדת העזרה וההצלה'.
באותה העת החלה ועדת העזרה וההצלה לעזור לפליטים שזרמו למדינה ולנסות להושיעם. בוועידה קסטנר היה מזכיר הסיעה בפרלמנט הרומני בבוקרשט, תפקיד התרם לו מבחינת קשרים עם בכירים , הוא ניצל תפקיד זה לטובת התנועה הציונית ולטובת עיתונו.
קסטנר הבין שהפתרון הסופי יגיע בהמשך גם להונגריה וסבר כי יהיה קשה להם להציל את כל הפליטים הבורחים מפולין ומשאר המדינות שנתונות למצב הנורא, וטען שעליהם לעשות דבר בנידון אך שהם לא יהיו מסוגלים להציל את כולם ומכך איך הם יחליטו את מי להציל ואת מי לא . "עלינו להתמודד עם בעיה קשה, לא נוכל להציל את כל יהודי הונגריה ואת הפליטים המגיעים מידי יום לפולין, סלוביה ויוגוסלביה.
הבעיה (היא) אם מותר לנו לתפקד כאלוהים, זאת אומרת להחליט את מי להציל ואת מי לא? האם מותר לנו מבחינה מוסרית להציל חלק מהיהודים? איך תשפוט אותנו ההיסטוריה?"
כתשובה לכך ענו לו מהנוכחים שעליהם לנסות ולהציל כל אחד אשר יוכלו. הנוכחים ערכו הצבעה והעמדה הזו הוחלטה פה אחד.
חבריי הוועדה:
ראש הוועדה היה אוטו קומוי -איש הציונים הכלליים ויושב ראש ההתאחדות הציונית בהונגריה.
אבל למעשה המנהיג היה ישראל רז'ה קסטנר-מנהיג ציוני מקלוז' שהתיישב בבודפשט לאחר סיפוח צפון טרנסילוניייה להונגריה בשנת 1940.
עוד מחברי הוועידה:
ינה פרנקל - איש 'המזרחי',
ארנה (צבי) סילדיי- איש 'השומר הצעיר'.
יואל ברנד ושמואל שפרינגמן - מן ה'איחוד'.
בעת כיבוש הונגריה בידי הגרמנים ב-19 במרס 1944 הצטרפו להנהגה עוד מנהיגי נוער ופליטים: יושקו באומר, עוזיאל ליכטנברג, משה רוזנברג, זיגפריד רות, משה שווייגר ודב וייס.
למרות מספר החברים הקטן בוועדה היה לכל אחת מקבוצות הוועדה השקפות וטקטיקות שונות ולכל קבוצה השקפות וטקטיקות משלה, מה ש גרם למאבקים וניגודים אישיים בין המנהיגים.
יואל בראנד וישראל קסטנר ניסו לקיים משא ומתן עם אדולף אייכמן ונציגי ה-אס אס, לעסקה קראו " סחורה תמורת דם" מטרתה של העסקה הייתה להציל את יהדות הונגריה תמורת עשרת אלפים משאיות וסחורות , העסקה ברובה לא יצאה אל הפועל.
באמצע העסקה ברח בראנד וכתוצאה מכך לקחו את קסטנר ועוד מחברי הוועידה לחקירות בעינויים, לאחר 6 ימים הם שוחררו. קסטנר ניהל משא ומתן מידי יום עם אייכמן אך עדיין היה בפחדים שכוס הקפה שהוא שותה במשרדו של אייכמן היא אולי האחרונה שלו.
במשא ומתן ניתן לקסטנר לאסוף אנשים לרכבת שהסיעה אותם למקום מבטחים.
פעולות הוועדה:
בהתחלה הוועדה פעלה להצלת יהודים מפולין ומסלובקיה מידיי הנאצים הברחתם להונגריה ובעזרה לפליטים מארצות אלה שהגיעו כבר להונגריה והכנה לקראת התגוננות יהודי הונגריה ביום הדין.
הברחת יהודים אל מעבר לגבול לתוך הונגריה הייתה בטיפולה של מחלקת 'טיול' בראשותו של יואל ברנד.
לפני כיבוש הונגריה בידי הגרמנים הצליחה מחלקת 'טיול', להבריח להונגריה כ-1,100 יהודים מפולין, ועוד 1,000 אחרים הגיעו בכוחות עצמם מפולין להונגריה . הוועדה גם סייעה ל-13,000 הפליטים היהודים האחרים בהונגריה.
לוועדה היה קשר עם 'ועדת ההצלה בקושטא', עם נציגי 'ועדת העבודה' (יהודי סלובקיה), עם מחתרות יהודיות שונות בדרום פולין, נציגים של הארגונים הגדולים ביותר בשוויץ ועם 'הועד לענייני פליטים' של ממשלת ארצות הברית. קשרים אלו כללו העברת כספים, חילופי מידע ,העברת מכתבים,עיתונים ודיווחים על המחנאות והגטאות. בזכות פעולות אלו ידעו מנהיגי 'הועדה' על הפרטים של הפתרון הסופי יותר מרוב הגורמים באירופה.
לאחר כיבוש הונגריה, הוועדה התמקדה בהצלת יהודיי הונגריה.
קומוי טיפל בצד ההונגרי, קשר קשרים וניסה להבטיח תמיכה מצד מנהיגי השלטון, מנהיגים פוליטיים וראשי הכנסייה.
קסטנר וברנד קיבלו עליהם את התפקידים של קשר עם הגרמנים.
השלטונות ההונגרים סירבו באופן מוחלט לדון עם נציגי היהודים בטענה שהקשרים הראשונים בין ראשי הוועדה לבין הגרמנים היה ב-5 באפריל 1944.
ראשי הוועדה ניסו למנוע את תכנית 'הפתרון הסופי' או להפסיק אותה ע"י כך שיומיים לאחר תחילת שליחת היהודים להשמדה (17 במאי 1942) ברנד הלך אל בעלות הברית להראות להם את הצעת האס אס , ובעקבות כך הועלתה ההצעה (בשנית) של וסילציני (אחראי ההשמדה של יהודי הונגריה) להוצאת יהודים אל מערב מהונגריה ברכבת בתור 'מחווה של רצון טוב'. חלק מהיהודים ראו בהצעה זאת כהצעה חד פעמית להינצל מהמלחמה אך חלק לא האמינו ובטחו בנאצים.
לבסוף אורגנה קבוצה בת 1684 יהודים, שחלקם היה מבני משפחתם של ראשי הוועדה אך קסטנר וקומוי סירבו לעלות על הרכבת משום רצו להישאר לקדם את הצלת היהודים בהונגריה.
ב-30 ביוני 1944 יצאה הרכבת מבודפשט, ואחרי שהות קצרה, יחסית, בברגן-בלזן, הובאו כ-300 מבני הקבוצה לשווייץ , בסוף אותה שנה נשלחו שאר בני הקבוצה לשווייץ.